איזו יוגה אתה מלמד?

הרבה פעמים יוצא שמגיעים אלי תלמידים אחרי שיעור שמאוד נתרמו ממנו ושואלים - "תגיד, איזו שיטת יוגה אתה מלמד?"

כשמגיעה השאלה הזו אני בדרך כלל נבוך ולא כל כך יודע מה לענות.

כשאני חושב עם עצמי למה אני מרגיש ככה, אני רואה שזה נובע מזה שבפשטות שלי אני לא בן אדם פורמלי וטכסי.

למרות שעברתי קורס מורים תהליכי שנמשך 3 שנים ועוד שנתיים של קורסי המשך, בנוסף לעוד שנים של חקירה עצמית של בריאות ויוגה. מבחינתי מה שבאמת חשוב זה מה שהיוגה נתנה לי ועד כמה אני יכול להעביר את הידע החוויתי שצברתי הלאה. פחות חשובות בעיני התעודות הפורמליות ואיך שקוראים לשיטה.

ויותר מזה, אני לא מעוניין להשתייך לזרם מסוים של יוגה, והאמת שאפילו ליוגה עצמה לפעמים לא בא לי להשתייך. באופן כלל בחיים חשוב לי להרגיש חופשי עד כמה שאפשר, ולא להיות במקום שאני צריך לעשות משהו או לחשוב באופן מסוים רק כדי להיות חלק מתנועה או ארגון.

אפשר לראות את זה למשל בעמידת הראש, ביוגה מכנים אותה כמלך התנוחות. אני מניח שיש מתרגלים מסוימים (במיוחד בהתלהבות של התחלה) שיעשו עמידת ראש רק כי ככה נהוג, ואם לא היו עושים אז הם בעצם לא "יוגים". הם יעמדו על הראש גם אם זה לא נכון להם לגוף עד הסוף. אני מעדיף להיות במקום שבו אני מקשיב לגוף שלי בכל פעם מחדש ובוחן מה מתאים ומה ונכון לי לעשות באותו רגע. אחרי שנים שעמדתי על הראש, כרגע מרגיש לי שזה גורם לי ללחץ ותחושה כללית לא טובה אז אני לא מתרגל וגם לא מלמד אותה.

מורים ליוגה מייחסים לעמידת ראש חשיבות כל כך גדולה עד שממה שאני הבנתי אחת התנוחות במבחנים כדי להיות מורה מוסמך לאיינגאר יוגה (השיטה שלמדתי) היא לעמוד על הראש למספר דקות. אני לא הייתי רוצה לקחת חלק ולעמוד במבחנים כאלו.

למי שלא מכירים, האיינגאר יוגה זו שיטה גאונית עם תשומת לב לפרטים קטנים ושימוש בעזרים כדי לתת למתרגל תמיכה וביטחון, לדייק את התנוחות לעומק ולהבין את התנועה בגוף.

למרות שהשיטה הזו נתנה לי המון, ככל שעבר הזמן הרגשתי שהיא נוקשה מדי בשבילי ואני לא כל כך מצליח להתרווח ולקחת נשימה. היו יותר מדי הנחיות תוך כדי התרגול וזה לא נתן לי רגע של שקט ויותר מדי התעסקויות עם חפצים. גם הרגשתי שיש בה אלמנטים כתיים שמאוד הפריעו לי, ההיררכיה בה מאוד מודגשת, ומקבלים הנחיות מלמעלה ממורים בכירים בודדים בהודו ובעולם. הרגשתי שאין לי כל כך מקום לחקירה עצמית ולמעט קלילות בתרגול.

היום אני לוקח את הידע המסורתי מהיוגה ואומנות הלחימה שלמדתי ואני משלב אותו עם גישות מודרניות לתנועה וגמישות שיצא לי ללמוד בשנים האחרונות מאנשים שהם לא דווקא מעולם היוגה.

מה שהבנתי עם הזמן זה שלרוב תנוחות היוגה המסורתיות הן מורכבות ודורשות המון כוח וגמישות וכוללות מתיחה בו זמנית לכמה קבוצות שרירים גדולות בגוף. תנוחות כאלו הן בעצם הצגת גוף גמיש אבל לא דווקא הדרך להגיע לשם. לפעמים יש יתרון מאוד גדול לפרק את התנוחות ולהתמקד באזור מסוים בגוף.

לפי התחושה שלי כשאני מתרגל, זו בעצם הדרך הנכונה לפיתוח גמישות ובניית מערך שיעור. להתחיל בהדרגה וברוגע מתנועות פשוטות, לקחת את הזמן בתנוחות, לבודד שרירים קטנים ואז לעבור לתנועות מורכבות.

הגישה הזו יכולה לעזור למי שמגיע לא גמיש ליוגה או שאין לו נטייה באופן טבעי להיות גמיש.

זו גישה הפוכה לאיך שעובדים בחדר כושר, שם מתחילים מתנועות מורכבות שעובדות על השרירים הגדולים ורק בסוף האימון מתמקדים בשרירים קטנים כמו יד קדמית יד אחורית.

בהקשר של חדר כושר, תרגול יוגה מפתח את הגוף באופן הרבה יותר מאוזן לדעתי. ואני גם נוהג לשלב בשיעורים תרגילי גמישות אקטיביים כדי לחזק את השרירים משני צדי המפרק וגם תרגילי חיזוק לשרירי הליבה ולאזורים רגישים בגוף שיש להם נטייה להיפצע. וכל המכלול הזה יכול לעזור לאנשים שסובלים מכאבים שונים כמו גב תחתון, צוואר ועוד.

תוכלו למצוא זמן של שקט עם עצמכם והרפית מתח מהיום יום, אני נותן דגש מאוד גדול על רוגע ונינוחות בתרגול, עשייה ללא מאמץ מיותר ונשימות סרעפתיות עמוקות.

אני לוקח בחשבון את אורח החיים המודרני שבו הרבה אנשים יושבים בעבודה, תלמדו בהדרגה איך לשפר את היציבה ולהאריך שרירים שנוטים להתקצר מישיבה ממושכת.

מכל אלו הדבר העיקרי שאני מקווה להעביר לאחרים זה החיבור אל הגוף ולפתח מסוגלות להקשיב לו, תלמדו איך לתרגל מתוך הקשבה לעצמכם ולתחושות שעולות תוך כדי.

מעבר למה שמרכיב את התרגול עצמו, השקעתי הרבה מחשבה וחקירה איך לחלק את התרגול לפי קבוצות שרירים ותנועות של המפרקים. שזה משהו שלדעתי הרבה פעמים מתעלמים ממנו ביוגה. יש בשיטות מסוימות אפילו עושים את אותו רצף אינטנסיבי כל יום, מה שעלול לגרום לשחיקה ועומס על המפרקים. המנוחה בין תרגול לתרגול וחלוקה שלו לפי קבוצות שרירים חשובות כדי לתת זמן לשריר להחלים ולהיבנות, במיוחד לאנשים שרוצים לתרגל יוגה מדי יום.

אחרי כל שנות התרגול והלימוד חשוב לי היום כמורה ללמד בגובה העיניים ולהעצים את מי שמגיעים ללמוד ממני. שירגישו שרואים אותם ושנותנים להם מענה ועוזרים להם במה שהם מבקשים.

לשמור על ראיה הוליסטית שאומרת שכל אחד מאיתנו הוא ייחודי ויש לו את הצרכים והרצונות שלו.

לתת מענה למי שמתקשים עם אדפטציות של התנוחות והכוונה לתרגול מותאם.

לעודד לימוד וחקירה עצמית של היוגה ולתת לתלמידים ביטחון עצמי בעצמם ובתרגול שלהם, ולבסוף ללמד מה שאני בעצמי יכול לעשות ולקיים מבלי קידוש מסורות עתיקות וטכסים דתיים פולחניים.